הצלחת גידול שקדים באוסטרליה – נקודות למחשבה למגדל הישראלי
מאת: דר' פתחי עבד אל-האדי – אגרונום נטפים. מומחה לגידול עצי רימון, זית ושקד
מאמר זה מסכם סיור בשטחי שקדים באזורי גידול השקד השונים באוסטרליה. הסיכום המובא כאן מדגיש את נקודות החוזק של גידול השקד באוסטרליה, ומציע למגדל הישראלי נקודות למחשבה לשיפור היבולים של מטעי השקד בארץ בכל בקשור לסוגי זנים, השקיה, דישון, גיזום, הגנת הצומח, מטעים צעירים, קטיף ותופעות ייחודיות.
רקע
גידול שקד במדינת דרום אוסטרליה החל בראשית שנות השישים. באמצע שנות השבעים החלו הנטיעות הגדולות במדינת ויקטוריה ובסוף שנות התשעים נרשם גל נוסף של נטיעות בשתי מדינות אלו.
לפי סקר שבוצע בשנת 2005 על-ידי מועצת השקדים האוסטרלית, שטח השקדים באוסטרליה הגיע לכדי 14,000 הקטר, שהם 140,000 דונם, מתוכם כ- 70,000 ד' צעירים לפני ניבה.
הזן העיקרי, "נון פריל", מהווה 50% מהשטח הנטוע, כאשר 50% מהנותרים מתחלקים בין המפרים "כרמל", "פרייס" וזנים אחרים.
גידול השקד מתרכז כיום בארבע מדינות באוסטרליה: ניו סאות' ווילס, ויקטוריה, קווינזלנד ודרום אוסטרליה. מרבית השקדים באוסטרליה נמצאים במדינת ויקטוריה – 81,310 ד'. השנייה בגודלה היא מערב אוסטרליה עם 46,120 ד', לאחר מכן ניו-סאות' ווילס עם 7,680 ד' ולבסוף מדינת קווינזלנד עם 240 ד'.
סוגי זנים
הזנים הנטועים באוסטרליה הם קליפורניים, והזן העיקרי, "נון פריל", מהווה יותר מ- 50% מהשטח הנטוע. נטיעתו מתבצעת בשורות בודדות והוא מוקף בשני מפרים שונים. רוב השטח הנטוע, 81% , הוא
בחלקות של 100-1,000 ד', כ- 16% בחלקות של למעלה מ- 10,000 ד'.
גידול השקדים באוסטרליה הינו מהמתקדמים בעולם. היבול הממוצע מגיע לכ 300- ק"ג גלעין/ד' ובמספר חלקות מגיע היבול אף ל 500- גלעין/ד'. מרווחי הנטיעה הם 6.8- 7.2 מטר בין השורות ו 5.2-4- מ' בתוך השורה. החפיפה בין העצים בתוך השורה מושלמת, יש מגע בין עץ לעץ ואין חללים ריקים ביניהם. הכנה העיקרית היא הנמגרד, ובנטיעות החדשות מכניסים כנות מכלוא כגון GF 677.
הצלחת גידול השקד באוסטרליה מיוחדת לגורמים הבאים:
1. זנים קליפורנים עם פוטנציאל ליבולים כבדים.
2. ציפוף מפרים: נטיעת שורה של הזן העיקרי, כשהיא מוקפת משני צידיה. במפרים שונים – גם יותר משני זנים מפרים בכל חלקה;
3. ציפוף בתוך השורה: מרווחי נטיעה של 5-4.2 מ' בתוך השורה.
4. אין גיזום, או גיזום מינימלי.
5. כמויות גבוהות של מי השקיה.
6. פחות מזיקים ומחלות.
חזרה לתחילת המאמר
השקיה
בסה"כ כמות מי ההשקיה מגיעה לכדי 1,500 מ"ק/ד' לשנה, לא כולל גשמים ( 400- 200 מ"מ שנתי). שיטת ההשקיה היא טפטוף, שתי שלוחות לשורת עצים. חלק ממטעי השקד שניטעו בתחילת שנות האלפיים הושקו במתזים והועברו במהרה, כבר לאחר שלוש-ארבע שנים, לשתי שלוחות טפטוף והתוצאות החיוביות לא איחרו להגיע. ההשקיה המתוכננת ליום שיא, כ 14- מ"מ החזר יומי.
ראוי לציין שהזן העיקרי מושקה ממחלק נפרד מהזנים המפרים, מה שמאפשר סגירה או הפחתה של כמות המים לקראת הקטיף לכל זן מבלי לפגוע בשאר הזנים.
חזרה לתחילת המאמר
דישון
כמויות הדשן המומלצות הן 25-30 יחידות חנקן לדונם ו- 35-40 יחידות אשלגן. לדשן מוסיפים מיקרו - אלמנטים שונים, במיוחד למפרים הסובלים ממחסורים רבים.
חזרה לתחילת המאמר
גיזום
עצי השקד ברוב המטעים אינם עוברים כל גיזום, ומספר הענפים הראשיים (ענפי שלד) יכול להגיע ליותר מעשרה, ראינו חלקה מנטיעת 1991 בה העצים מלאים עלווה ירוקה ובריאה, שמגיעים לגובה של כ 8- מ'. ויש בהם ענפי שלד בקומה התחתונה שמגיעים לעובי של 2 צול ללא כל מזיקי שלד. מעל קומה זו מתחיל צימוח אדיר והיבול בחלקה זו מוערך ב 500- ק"ג גלעין/ד'. גובה העצים הרב והיעדר הגיזום אינם מהווים מגבלה מבחינת הקטיף, היות שפעולה זו מתבצעת בניעור על הקרקע ולאחר
מכן איסוף ממוכן.
חזרה לתחילת המאמר
הגנת הצומח
מתבצעים ארבעה עד שישה ריסוסים לשנה, בעיקר כנגד מחלות. נפח תרסיס כנגד פגעים 250 ליטר/ד' (עד לפני כארבע שנים עמד נפח התרסיס על 120 ליטר/ד'). נפח התרסיס בטיפולי הזנה – כ 120- ליטר/ד'. שלושה מזיקים עיקריים פוגעים בפרי השקד: נמלים, עורבנים ותוכים. הנמלים תוקפות את הפרי בהבשלה. כנגד העורבנים והתוכים נמצא שהטסת מטוס קל מעל השטחים היא הדרך היעילה והזולה ביותר להבריחם. העלווה ונוף העצים בעונת ההבשלה נראים מעולה, על אף היבול הכבד:
העלים גדולים וחיוניים, הצמיחה נמשכת, אין עקות ואין נזקי מוצצים.
חזרה לתחילת המאמר
מטעים צעירים
הצמיחה נראית יפה. השתילים והעצים הצעירים, בהשוואה לעצים בארץ בני אותו גיל, אינם נראים גדולים יותר, אך מספר הענפים לעץ רב יותר – משום שאין כאן גיזום, וגם משום המרווחים הקטנים יותר בתוך השורה: העצים סוגרים את המרווח מהר יותר, כך שנפח הנוף הנושא פרי גבוה יותר, מה שתורם ליבולים גם בחלקות הבוגרות הנושאות פרי התרשמתי שצפיפות הפרי ואחוזי החנטה אינם גובהים מאלה שבארץ, אך בשל ריבוי מספר הענפים נושאי הפרי מגיעים המגדלים באוסטרליה
ליבולים גבוהים.
חזרה לתחילת המאמר
תופעה ייחודית
באחד המטעים בהם ביקרתי, מנטיעת 1991 , מתנשאים העצים לגובה כ 8- מ'. חלקו התחתון של העץ, עד גובה 3 מ' מהקרקע, יבש, כל הענפים הנמוכים, חלקם בעובי של 2.5 צול, יבשים אף הם והצימוח נושא הפרי מתחיל רק מעל קומה זו. העצים מבחינת גודל וגובה נראים כמו עצי פקאן ולא שקד, ויצרו מעין סוכה: הנוף התחבר הן לאורך והן לרוחב!
התייבשות החלק התחתון של העצים מיוחסת לשני גורמים:
האחד – הצל שהנוף מטיל על קרקע המטע, ושני – באיזור זה יש קרות, וסביר להניח שגזעי העצים חטפו קרה.
בתופעה זו ראוי לציין כמה נקודות:
1. הצמיחה הצעירה והחדשה שהחלה מעל גובה 3 מ' יצרה את הנפח מייצר הפרי בגובה של כ 5- מ' מעל פרק ההתייבשות.
1. למרות ההתייבשות אין פגיעה של מזיקי שלד (חיפושיות קליפה).
2. זהו אחד המטעים שמניב בממוצע כ 500- ק"ג גלעין לשנה.
3. ההתייבשות אינה מפריעה למגדלים. כאמור, הקטיף מתבצע בניעור על הקרקע, וכל עוד מסוגלים המנערים לעשות זאת גם מגובה 8 מ' – הם ימשיכו להחזיק במטע זה.
חזרה לתחילת המאמר
קטיף
בהבשלה מלאה השקדים מנוערים כאמור אל הקרקע ואחר כך, בעזרת מפוחים ומטאטאים, מרוכז הפרי לאמצע השורה, להמשך יבוש. לאחר כשבועיים השקדים נאספים ומאוחסנים במחסנים, ובהמשך מועברים לקילוף ופיצוח. המכון המשמש לניעור, איסוף ופיצוח הוא מתוצרת אמריקאית.
חזרה לתחילת המאמר
לסיכום
לאור ההצלחה בגידול שקדים באוסטרליה והיבולים הגובהים אליהם מגיעים המגדלים שם, יש מקום ללמוד מהם משהו:
1. לשקול בארץ נטיעה צפופה יותר בתוך השורה. במרחקים המקובלים כיום בארץ אין ברוב המטעים מגע בין עץ לשכנו בתוך השורה.
2. יש לשקול נטיעת שורה בודדת של הזן העיקרי והוספה של יותר מפרים.
3. המפרים הם זנים מסחריים שלעיתים אינם יורדים באיכותם וביבולם מהזן העיקרי. גם בארץ נמצא שציפוף מפרים – נטיעת שורה בודדת של "אום אל פאחם" ומשני צידיה שני מפרים שונים – מעלה את היבולים.
4. מן הראוי לשקול תוספת מי השקיה בעונות מסוימות, ובמיוחד בתחילת עונת ההשקיה, על מנת לייצר נוף גדול יותר עוד לפני העקות שיוצרים מזיקים מוצצים.
5. לשקול פרקטיקות מינימאליות של גיזום, כך שנפח הנוף הנושא פרי יהיה גדול יותר.
חזרה למאמר קודם | 
